<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' במדבר</h1>
<h2>דף יג.</h2>
איש על דגלו באותות לבית אבתם [במדבר ב']. אהבה גדולה היתה זאת לפני המקום שנאמר ודגלו עלי אהבה (שה"ש ב') הדגלים שהיה להם ארוכה יתרה היתה לי ולמה כן שלא שרו בערבוביא. וגדר גדול היה להן זאת כשהסתכל בהם בלעם הרשע וראה אותם חונים לשבטיהם ולא היה לו פתחון פה עליהם שנאמר וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל [שוכן לשבטיו] (במדבר כ"ד) וכן מצינו באבינו יעקב כשבא לפטר מן העולם קרא לבניו וברכן וציום שלא תהא בריה מגעת במטתו אלא בניו בלבד וכן צוה אותם יהודה ויששכר וזבולן ממזרח מטתו ראובן ושמעון וגד לדרום. אפרים ומנשה ובנימין למערב. דן ואשר ונפתלי לצפון וכן עשו שנאמר ויעשו בניו לו כן כאשר צום (בראשית ג'). אף במדבר כך אמר לו הקב"ה למשה אל תשנה מן טכסיס שנתן להם אביהם. כשם שהקיפו למטה של אביהם כך יקיפו את משכני. איש על דגלו באותות [לבית אבותם]. וכך היו הלוים חונים סביבות [המשכן] שנאמר והלוים יחנו סביב וגו' וסמוך להם יהודה ויששכר וזבולון שנאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה. בני קהת מן הדרום וסמוך להם ראובן ושמעון וגד. מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו אשרי צדיק ואשרי שכנו. השבטים האלה. השבטים השלשה הסמוכים למשה ואהרן כולם גדולים בתורה. יהודה לא יסור שבט מיהודה (שם מ"ט). יששכר. ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (ד"ה א' י"ב). זבולן. ומזבולן מושכים בשבט סופר (שופטים ה') ע"י שהיו שכנים לתורה היו כולם בני תורה. אבל השלשה (שהיה בתורה) שהיו סמוכים לבני קהת לבעלי מחלוקת [דכתיב] ויקח קרח וגו' (במדבר ט"ו) אבדו עמם במחלוקת. בני גרשון מן המערב וסמוכין אפרים ומנשה ובנימין בני מררי מן הצפון וסמוכים להם דן אשר ונפתלי. ושבעה ענני הכבוד היו עמם ארבעה מארבע רוחות ואחד הולך לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה (במדבר י') וענן שכינה שהיה ביניהם ואחד מסיך על גביהם שנאמר ה' עליהם יומם (שם) הענן שהיה הולך לפניהם היה הורג נחשים ועקרבים ומשוה להם את הדרך משפיל את הגבוה ומגביה את השפל והיה מסיך עליהם שלא ראו לא שרב ולא צינה ארבעים שנה. כשם שהיו חונים בטכסיהם כך היו נוסעים [שנאמר] כאשר יחנו כן יסעו וכך היתה נסיעתם. סימן היה לו למשה כשנסתלק הענן אשר על המשכן. היה אומר קומה ה' ויפוצו אויביך (שם) נסתלק הענן הכל מתקנין עצמן לנסוע ומשוין את כליהן. מי שיש לו בהמה על הבהמה ואם לאו הענן נוטלו. נתישבו תקעו בחצוצרות נסע יהודה ודגלו תחלה נשיא ושבטו אחריו (וסמיות) [וסמניות] לכל נשיא ונשיא מהם למדה המלכות להיות עושין להם וצבע לכל מפה ומפה לכל שבט ושבט מפאו וצבעו. והעננים היו עומדים על גביהם עד שמתישבים. תקעו חצוצרות והלכו. היו מהלכין מקום. שהמקום רוצה שיחנו והענן שהיה יוצא על גביהן וכמין קורה היה יוצא מתוך הענן שהיו יודעין לאיזה רוח הולכין. כך היה מסע כל דגל ודגל. גמרו להלך מקום שהמקום רוצה שיחנו. והענין שהיה יוצא כמין קורה כתם את עצמו. ויודעין שהוא מקום חנייתן. עמדו להן ענני כבוד התחילו להעמיד אהליהם. ענן שכינה שהיה מהלך על המשכן היה מהלך על מחנה הלוים באמצע המחנות הוא היה עומד תחלה. כיון שהיה עומד לו היו בני קהת ובני לוי מעמידין את המשכן קודם לכל המחנות. וחונים כל אחד ואחד במקומו. וענני הכבוד על גביהן. זו היתה גדולה ביד משה שלא היה ענן השכינה יורד למשכן. עד שהיה אומר משה שובה ה' רבבות אלפי ישראל (שם) וענני הכבוד באין ומקיפין אותן. כך כבדן הקב"ה ונתן להם טכסיס שלא נתן לאומה כמותן [שנאמר] לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה (תהלים קמ"ז).
